מילים: יהודית מליק שירן

לחן: רני הלרמן

הפקה מוסיקלית: ראובן חיון

בספטמבר את לוקחת את המזוודות

ונוסעת אל מעופן של ציפורים נודדות

יודעת שהגעגוע חלק  מנמל התחושות

צעיף אוהב מרציף הזיכרונות.

בוכה מרוב אושר, חופשייה כציפור

יודעת ליבו אותך יזכור.

את עפה אל חדרי בדידותך, מתוך בחירה

רוצה להיות עם עצמך, חדורת מטרה.

עפה  אל שמים ריקים מאיפור

רוצה להיות חופשייה, זה הסיפור.

את עפה אל רקיע צחור

את מעופך אינך רוצה לעצור.

והימים מסתחררים סביבך כסביבון

הרגעים מתחרים זה בזה בלי חשבון

פעם את צוחקת ופעם בוכה

יודעת שבליבך הפרת הבטחה.

ואת עפה אל אודם השקיעה

כשהים בגליו שר לך שיר אהבה.

את עפה, עפה  חופשייה כציפור

בנשמתך שמש חבויה, חיוך תתפור

ידייך פרושות לצדדים התרגשות באוויר

את רוקדת על גגות העיר

ואיש לא יכול אותך לעצור

היפ הופ ממכר, ריקוד של אור.

ואת עפה אל אודם השקיעה

כשהים בגליו שר לך שיר אהבה.

ואת סוגרת חדרי בדידותך

בוחרת להיות רק עם עצמך

בוכה מרוב אושר, חופשייה כציפור

יודעת ליבו אותך יזכור.

והימים מסתחררים סביבך כסביבון

הרגעים מתחרים זה בזה בלי חשבון

פעם את צוחקת ופעם בוכה

יודעת שבליבך הפרת הבטחה.

ואת עפה אל אודם השקיעה

כשהים בגליו שר לך שיר אהבה.

בספטמבר את לוקחת את המזוודות

ונוסעת אל מעופן של ציפורים נודדות